יצירה אינטואיטיבית | סדקים
"Art is not what you see, but what you make others see." ~ Edgar Degas
כמו תמיד, לא באמת ידעתי מה יצא ולא ידעתי מה יהיה השם של הציור הזה בסוף. אבל כשהתיישבתי באותו בוקר מול הנייר, הרגשתי כלואה. כלואה בתוך הרגשות שלי, בתוך חוויות שלא תמיד הצלחתי למצוא להן פתח מילוט. לעיתים קרובות, אני מרגישה כאילו אני צריכה לטפס על קירות, לשבור, להישבר או פשוט ליפול. אני יודעת שזה חולף ומתחלף, אבל באותם רגעים הייתי זקוקה לדרך חדשה כדי להתמודד עם התחושות האלה.
ההבנה הזו גרמה לי לפנות אל המכחול, לחפש את הדרך בתוך הצבעים והצורות. לאט לאט יצרתי לעצמי מרחב של סדקים, פתחים ומעברים שיאפשרו לי להרגיש חופשית יותר. ככל שהציור התפתח, התגברה בי התחושה שישנה דרך, דרך שמגלה את עצמה בהדרגה, לוחשת לי מהלך אחד קדימה בכל פעם.
באותו יום לא רציתי יותר לטפס על קירות, לשבור, להשבר או ליפול.
בכל משיכת מכחול, מצאתי את עצמי יוצרת עוד ועוד סדקים בנייר, פותחת מרווחים חדשים שהרגשתי שהם פתחי מילוט אל תוך עולמי הפנימי. הצבעים התמזגו והתגבשו יחד, וכל שכבה נוספת של צבע הביאה עמה תחושת הקלה ושחרור. הרגשתי שאני מאפשרת לעצמי לפרוץ את הגבולות שתחמתי לעצמי, לפתוח דלתות חדשות אל תחושות וחוויות שלא יכולתי לגעת בהן קודם לכן.
לצד היצירה הזו, מצאתי גם את עצמי. כל סדק ופתיחה בציור היו כמו סימן דרך שהוביל אותי הלאה, דרך שמקבלת ומכילה את כל התחושות והרגשות. הבנתי שגם כשהתחושות קשות ומאתגרות, תמיד יש דרך להתמודד איתן ולצמוח מתוך החוויה. הציור הפך לסמל של תקווה ושל התחברות מחדש אל עצמי ואל היכולת שלי למצוא נתיב חדש שמוציא אותי לחופשי.
