Revital Art Healing

הבוקר קמתי לשאון, הרעש העיר אותי עוד לפני שפתחתי את העיניים. זה לא היה רעש בחוץ, אלא בראש… מחריש אוזניים. מרוץ של מחשבות, כמו צונאמי ששוטף את כל קווי המחשבה הישרים, כל אחד מהם מנסה לבלוע את השני בקול רם יותר.

כאשר פקחתי את עיניי, הרגשתי כבדות ועומס שבלתי ניתן להתעלם מהם. המחשבות התרוצצו כמו עדר פרוע, כל אחת דוחקת את השנייה, כל אחת זועקת להיות בראש סדר העדיפויות. זה היה כל כך רועש, כל כך מבלבל, שהתקשיתי אפילו להבחין בין מחשבה אחת לשנייה. כאילו כולם דיברו ביחד בשפה שאין לה מילים, רק צלילים צורמים של דרישה וחשש.

החלטתי לנסות דרך חדשה להתמודד עם השאון הפנימי הזה. במקום להיאבק בו, ניסיתי להקשיב. הנחתי אותם על הדף, הנחתי להם לפרוח, להמשיך הלאה… לקחתי את המכחול והתחלתי לצייר. התחלתי במשיכות קווים מהירות, חופשיות, שהניחו את כל המחשבות הללו על הנייר. כל צבע, כל קו, כל צורה הייתה מחשבה אחרת שנשפכה החוצה. התחושה הייתה כמו לשחרר לחץ עצום שהצטבר בתוך בקבוק סגור.

לאט לאט, המחשבות החלו להתארגן. הן הפסיקו לרוץ כל כך מהר, הפסיקו להרעיש כל כך חזק. הקווים התחברו זה לזה, הצבעים התחילו להתמזג. היצירה התחילה לקבל צורה, והתחלתי לראות את ההיגיון שבה. כאילו שכל מחשבה מצאה את המקום שלה, הפסיקה להיאבק ונרגעה.

במהלך היצירה, מצאתי את הפתח. הפתח פנימה, לשקט. הוא נמצא שם, גם בתוך הסערה הוא פתוח ומחכה. השקט הזה לא נעלם ולא נמחץ, אלא תמיד קיים, רק צריך לדעת איך להגיע אליו. דרך הציור, דרך ההנחה של המחשבות על הנייר, מצאתי את הדרך אל השקט.

המחשבות לא נעלמו, אבל הן כבר לא היו רועשות. הן הפכו לחלק מהיצירה, חלק ממני, חלק מהשקט. הציור הזה, הוא תזכורת לכך שבתוך כל הרעש והכאוס, תמיד אפשר למצוא את השקט. פשוט צריך לדעת איך להניח את המחשבות על הנייר, לתת להן מקום משלהן, ולהמשיך הלאה.

הציור “מחשבות” הוא תזכורת אישית שלי לכך שאפשר למצוא את השקט גם בתוך הרעש הגדול ביותר. הוא מציג את הדרך שבה מחשבות רועשות יכולות להפוך לאמנות, וכיצד דרך היצירה ניתן להגיע לשלווה פנימית. כל פעם שאני מביטה בו, אני נזכרת בכוח של הציור ושל האמנות בכלל, להוביל אותנו אל השקט שבתוך עצמנו.