עד לפני כמה שנים הייתי אמא לשישה ילדים.

כן, זה כל מה שהייתי במשך הרבה מאוד זמן. 25 שנים, למען הדיוק. זה אמנם היה קשה, אבל גם נוח. לא היה לי זמן או צורך לשאול את עצמי שאלות, להתמודד עם פחדים, או לחפש משמעות. הייתי עסוקה פשוט בהשרדות. 

ואז.. הילדים גדלו :-).

ואני נשארתי עם כל הזמן שבעולם – לבד עם הפחדים, עם השאלות ועם החיפוש אחר משמעות. לפתע מצאתי את עצמי בגיל 54 בצומת דרכים: או שתתחילי מחדש או שתפסיקי לחיות.

האמת היא שההבנה הזאת הגיעה אלי ממש בהפתעה ולא היו לי שום כלים להתמודד איתה. לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה וככל שהתבוננתי אחורה – העתיד היה נראה לי ללא סיכוי.. כי מי אני ומה קורה איתי. הרגשתי ללא זהות. חסרת נשימה.

אני אישה עצמאית, שרגילה לקחת אחריות על ההחלטות שהיא עושה, שרוצה למצות את החיים האלה ולפרוח, אבל באותם ימים לא יכולתי אפילו להסביר את מה שעובר עלי כמו שצריך.

אז חיפשתי כלי, שיאפשר לי לבחון את עצמי, מבפנים. לעשות תהליך אישי עם עצמי, שבו אני לא צריכה לחשוף את עצמי, או להסביר את עצמי לאף אחד. כדי למצוא את עצמי מחדש.

וכך גיליתי את הכתיבה והיצירה האינטואיטיבית.

וככל שהעמקתי ולמדתי וחקרתי את הנושא, כך הצלחתי להפגיש אותי חזרה עם עצמי.

מאז אני לומדת להפוך את חיי מבחירות של פחד לבחירות של אהבה.

לחיות מתוך רוגע ושלווה. להתקרב למהות שלי. להכיר את עצמי הפנימית, לתת לעצמי מקום.

לומדת להיות בתנועה מאוזנת עם עצמי ועם הבריאה. לומדת לאהוב את מה שיש, לחיות בהוויה של אהבה.  

לנשום במקום שנחנקתי.

לאפשר לעצמי לעצום עיניים, לאמץ את היום, את הרגע, מבלי להיות אובססיבית מפחד על המחר.

לעשות שלום, בעצמותי .

לגלות את האדמה שלי, הלב.

לסמוך על עצמי, על ההדרכה הפנימית והייחודית שלי.

לחיות.

ואת כל זה אני רוצה ללמד גם אותך.